אמבפה לא צריך לעשות הגנה.
יש לי דעה שכבר כמה עונות גורמת להרבה אוהדי ריאל מדריד להרים גבה.
אם הייתי צריך לבחור את מי מתאימים למי, התשובה שלי ברורה.
ויניסיוס צריך להתאים את עצמו לאמבפה, לא להפך.
רבים טענו שאמבפה מפריע לוויניסיוס.
אני חושב שהמציאות הפוכה. ריאל מדריד עדיין לא למדה איך להוציא מאמבפה את הגרסה שהעולם מכיר.
המונדיאל הוא דוגמה מצוינת.
כשרואים את אמבפה עם שחקנים כמו מייקל אוליסה ועוסמאן דמבלה, מבינים שהקסם מתחיל עוד לפני שהוא נוגע בכדור. הם מזהים את התנועה הראשונה שלו, מוסרים בזמן הנכון, ומאפשרים לו לעשות את מה שהוא עושה טוב יותר מכל אחד אחר, להתפוצץ לשטח.
אמבפה הוא לא הארי קיין. הוא גם לא קרים בנזמה.
הוא לא חלוץ שבא לחיות בין הקווים, לרדת לקבל כדור ולנהל את המשחק.
הוא גם לא שחקן שצריך לשרוף אנרגיה במשך תשעים דקות כדי להוכיח שהוא עובד.
הערך שלו נמצא במקום אחר.
הוא צריך להגיע לרגעי ההכרעה עם רגליים טריות וראש פנוי. בדיוק כמו שמסי ידע במשך שנים לבחור את הרגעים שלו, גם אמבפה צריך להיות מסוגל לתת ארבע או חמש האצות במשחק, ומתוכן להפוך שתיים או שלוש לשערים.
זה לא חיסכון במאמץ.
זו התמחות.
לכן, כשאמבפה נראה מתוסכל בתקופות מסוימות בריאל מדריד, אני פחות מתחבר לפרשנות של “אין לו חשק”. בעיניי זו הייתה בעיקר מערכת שלא התאימה לשחקן שהיא קנתה. כשמבקשים מספרינטר להיות רץ למרחקים ארוכים, כולם מפסידים.
מכאן גם מגיעה העמדה שלי לגבי ויניסיוס.
אם הוא ימצא דרך להתאים את עצמו, ריאל תרוויח צמד התקפי מפחיד.
אם לא, במיוחד כשהוא נכנס לשנת חוזה, הייתי שוקל ברצינות למכור אותו בסכום גבוה, להביא שחקן בסגנון של אוליסה, כזה שמשלים את אמבפה במקום להתחרות איתו על אותם שטחים.
תארו לעצמכם אגף אחד עם אמבפה, אגף שני עם אוליסה, ובמרכז אנדריק או גונסאלו גרסיה.
זו קבוצה שנבנית סביב החוזקות של הכוכב הגדול שלה.
ברור שהחלום הוא שכולם יצליחו יחד. אם זה יקרה, כולנו נרוויח. אם לא, לדעתי הבחירה המקצועית צריכה להיות ברורה.
ומי שיצטרך לקבל את ההחלטות האלה הוא המאמן, וז'וזה הוא אחד שלוקח החלטות.
אם אכן נראה בעתיד מאמן שיודע לבנות מערכת סביב אמבפה, כמו שקבוצות גדולות ידעו בעבר לבנות סביב כריסטיאנו, רק בדרך שמתאימה לאמבפה, ריאל מדריד תקבל את השחקן שכולנו יודעים שהוא יכול להיות.
לפעמים הדרך להפיק משחקן את המקסימום היא פשוט להפסיק לדרוש ממנו להיות מישהו אחר.