מוריניו חוזר, השאלה היא אם אנחנו באמת מוכנים לזה?
לפני שחוגגים את החזרה של מוריניו, כדאי לעצור לרגע ולחשוב גם על המחיר.
אני רואה לא מעט אוהדי ריאל מדריד שכבר מתרגשים מהאפשרות שהוא חוזר. ההתרגשות מובנת. מדובר באחד המאמנים הגדולים של דורו, איש שיודע לבנות קבוצות ווינריות וליצור מנטליות של מנצחים.
אבל יש כאן שאלה שמסקרנת אותי באמת.
אלו לא אותם אוהדים שבשנתיים האחרונות התלוננו שהכדורגל של ריאל משעמם? שאין מספיק שליטה במשחק? שאין מספיק יצירתיות? שאין מספיק רגעים שגורמים לקום מהספה?
כי אם מוריניו אכן חוזר, צריך להבין שגם הפעם הוא יגיע עם אותה תפיסת עולם שמלווה אותו לאורך כל הקריירה.
כנראה שנראה קבוצה שקשה מאוד לנצח.
קבוצה ממושמעת.
קבוצה טקטית.
קבוצה שיודעת לסגור משחקים, לנהל יתרון ולהשיג תוצאות.
אבל אם מסתכלים ביושר על ההיסטוריה שלו, יש גם צד נוסף.
מוריניו מעולם לא בנה את הזהות שלו על כדורגל ראוותני. מבחינתו, הדרך תמיד הייתה חשובה פחות מהיעד. קודם מנצחים, אחר כך מדברים על היופי.
זה אומר שלא מעט משחקים יכולים להיות יעילים יותר מאשר מרהיבים. פחות התקפות מסחררות, יותר אחריות. פחות כדורגל של אינסטגרם, יותר כדורגל של תארים.
וזה לגמרי לגיטימי.
השאלה האמיתית היא מה אנחנו, כאוהדים, באמת רוצים.
אם הדרישה היא לראות כדורגל סוחף בכל שבוע, יכול להיות שתהיה אכזבה.
אם הדרישה היא להחזיר את ריאל מדריד להיות מכונת ניצחונות שקשה מאוד להכניע, מוריניו בהחלט יודע לעשות את זה.
בסופו של דבר, אי אפשר בדרך כלל לקבל את הכול.
מוריניו מביא איתו סדר, משמעת, אופי ורעב לניצחון. לפעמים זה בא על חשבון הברק, ולפעמים דווקא הברק מגיע מתוך הביטחון וההצלחות.
כך או כך, אם הוא אכן חוזר, כדאי להגיע עם ציפיות נכונות.
כי הדבר הראשון שנראה כנראה לא יהיה כדורגל שיגרום לנו לקום מהספה כל שתי דקות.
הדבר הראשון שנראה יהיה קבוצה שעושה הכול כדי לנצח.
ובסוף, בריאל מדריד, יש לא מעט אוהדים שיחתמו על העסקה הזאת.
HALA MADRID.